<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אמרי' דעכו לא מארץ ישראל היא. דאמרי' מעכו לצפון ועכו כצפון כו' ולצפונו של עולם צריך למימר בפני נכתב כו' אלמא דעכו מחוצה לארץ. ויש תימ' דכת' בשופטים אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון וגו' מכלל שהיא מארץ ישראל. ותירץ ר' כדמתרצינן בחולין בפר' קמא גבי בית שאן. ר' מאיר אכל ערלה של ירק בבית שאן. ואמרי' מי איכא למאן דאמ' דבית שאן לאו מארץ ישראל היא והכת' כי לא הוריש מנשה את יושבי בית שאן וכו' ואמרי' אישתמיטתי' הא דאמר ריש לקיש הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. ואתא עזרא לאחר כן וקידש מה שרצה והניח מה שרצה. ובתחילה קידש יהושע את בית שאן וכמו כן עכו ובא נבוכדנצר וחילל הכל. ובא עזרא ולא רצה לקדש אלו וטעמא כדפרישית. ואי קשיא הא דאמרי' בפר' מי שאחזו על דההיא משנה זה גיטך אם לא באתי וכו' היה הולך למדינת הים והגיע לעכו. ובגמ' פריך למימר' דעכו במדינת הים קיימא והאמ' רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן בעכו הוו מיפטרי כו' אלמא מארץ ישראל היא. וגם בכתובות פרק בתרא אמרינן ר' ינאי מנשק להו כיפי דעכו. אלמא מארץ ישראל היא. בתלמוד ירושלמי [פ"א ה"ב] מפרש דעכו מקצתה בארץ ומקצתה בחוצה לארץ היתה. והשתא ניחא שתי תירוצים הללו דיהושע קידש כל עכו ועזרא קידש מקצתה הסמוכה לארץ והניח חציה כדי שיסמכו. ועכו היתה כזה.
והשתא כי מיפטרי רבנן היו הולכין עד סוף חצי עכו שסמוך לארץ ישראל. ותרי תנאי הוו במי שאחזו אתיין שפיר כמו גבי אנטיפרס וכפר עותני.
